המבקש הגיש בקשה למתן צו לפי סעיף 6 בפקודת בזיון בית משפט (להלן גם - הפקודה), שיכוף את המשיבים בקנס או במאסר לציית לפסק-דין חלקי שניתן במסגרת התביעות הנדונות, ביום 8.7.2009, על-ידי כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל.
פסק הדין החלקי, הבקשה וטענות הצדדים
2. פסק הדין החלקי הורה המשיבה 1 (להלן גם - העירייה) ליתן למבקש (להלן גם - ההקדש) פרטים וחשבונות לגבי כל אחד מהנכסים הכלולים בהקדש ורשומים אצל העירייה, לרבות ביחס לתשעת הנכסים המפורטים בנספח י"ז של כתב התביעה שכנגד. הפרטים שאותם היה על המשיבה 1 לכלול הם אלו: על שם מי רשום החיוב בארנונה; אם החיוב על שם ההקדש, ממתי רשום על שם ההקדש ומי היה הדייר האחרון בנכס לפני רישום החיוב על שם ההקדש; שטחו של כל נכס ואיך חושבה הארנונה; פירוט החוב לפי קרן וריבית בכל שנה ושנה; היכן נמצא הנכס בפועל.
3. המשיבים התבקשו להגיב לבקשה, ולאחר ארכות שניתנו להם לבקשתם, הגישו ביום 30.6.2011 בקשה לסילוקה על הסף של הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, ככל שהיא מופנית נגד המשיבים 2 ו-3, וזאת בין בדחייתה ובין במחיקתה. תגובה לגופה של הבקשה הוגשה מטעמם ביום 20.7.2011, ואליה צורפו הפרטים שאותם הורה להם בית המשפט להמציא בפסק הדין החלקי.
בעקבות הגשת הבקשה לסילוק על הסף, התבקשה תגובתו של המבקש, שהוגשה ביום 12.7.2011.
דיון
4. בבקשה לסילוק הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט על הסף נגד המשיבים 2 ו-3 טענו משיבים אלו, כי לא היו בעלי דין בהליך העיקרי, שהופנה רק נגד העירייה. עוד נטען, שלא ניתן לאכוף בצו לפי הפקודה בעלי תפקיד באופן אישי, מאחר שהטענות אינן נוגעות להם באופן אישי, אלא נוגעות למילוי תפקידם בעירייה. לתמיכה בכך הובאו מספר פסקי דין שבהם נקבע כי לא ניתן להגיש תביעה אישית נגד בעלי תפקידים בעירייה, בשל מעשים או מחדלים שנעשו על-ידי העירייה. כך גם במיוחד לאור החסינות הנתונה לעובד הציבור לפי סעיף 7א בפקודת הנזיקין (נוסח חדש).
המבקש חלק על טענות אלו של המשיבים, ובין השאר ביקש להסתמך על פסק הדין בע"א 371/78
מוניות הדר לוד בע"מ נ' ביטון, פ"ד לד(4) 232. שם נקבע לטענתו, שבנסיבות מסוימות רשאי בית המשפט לאכוף ביצועם של צווי בית המשפט, בצו שניתן מכוחה של פקודת בזיון בית המשפט, המופנה גם כלפי מי שהוא "זר" להליך המקורי שבמסגרתו ניתן הצו שאכיפתו מבוקשת.
לאור המסקנה שאליה הגעתי, איני רואה צורך להידרש למחלוקת שנפלה בין הצדדים, שעניינה השאלה אם בית המשפט מוסמך לכוף בצו לפי הפקודה את המשיבים 2 ו-3. יחד עם זאת, ראיתי לנכון להעיר כי מאחר שמשיבים אלו הם בעלי תפקיד ביצועי בעל אחריות (גזבר העירייה ומנהל אגף השומה והגבייה), ככלל, אין מניעה לכוף אותם בצו לפי הפקודה, אם הם אלו שלא קיימו אחר הצו השיפוטי. ראו דיון נרחב בעניין זה בהחלטתו של כבוד השופט י' שפירא בת"א (מחוזי, ירושלים)
יפת השמש - חברה לנכסים והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד השיכון והבינוי (1.9.2010), וכן ראו את הפסיקה המובאת שם בעניין זה.
5. לעצם העניין, בתגובת המשיבים מובאת התייחסותם לעיכוב לכאורה, שחל במסירת הפרטים שנדרשו למסור בפסק הדין החלקי. לטענתם, עיכוב זה נבע בין השאר, מהיעדר שיתוף פעולה מצד ההקדש לצורך עדכון פרטי המחזיקים בנכסיו. בעניין זה צורפו מכתבים, ובין השאר מכתב מיום 6.2.2008 ומסמכים אחרים.
גם לטענות אלו לא ראיתי להידרש, משעה שאפילו לא קוים פסק הדין במועד, הרי שהוא קוים עתה.
לתגובת המשיבים צורפה טבלה הכוללת את פרטי הנכסים (לרבות תשעת הנכסים שפורטו בנספח י"ז של כתב התביעה שכנגד), ובה הפרטים שהתבקשו (מספר הנכס; מספר חשבון; השם הרשום בעירייה; המועד שממנו נרשם הנכס על שם ההקדש; פרטי הדייר הקודם; שטח הנכס; סווגו של הנכס; מיקומו של הנכס (כתובת); סכום החוב המעודכן ליום 1.7.2011; ביחס למקצת הנכסים נוספו גם הערות בדבר השימוש שנעשה בפועל בנכס).
6. צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט נועד לאכוף ביצוע החלטה שיפוטית. משעה שההחלטה קוימה, לא ניתן עוד ליתן צו מכוחה של פקודה זו. זו ההלכה מימים ימימה, שנקבעה עוד בע"פ 6/50
לויט נ' אנגל, פ"ד ד' 459, בעמ' 469-468. שם קבע כבוד השופט ש"ז חשין כי "סעיף 6 לא קבע עונש על הפרת הצו, אלא הסמיך את בית המשפט להטיל קנס או מאסר כדי לכוף ציות לצו בעתיד".
כן ראו בהרחבה בעניין זה בפסק הדין בע"פ 5177/03
שמואל מור נ' דר-משק פרחים "דן" (4.4.2004) ובפסקי הדין הרבים המובאים שם (יוער שבעניין הרלוונטי לנו, הייתה תמימות דעים בין שלושת השופטים שדנו באותו עניין. המחלוקת הייתה רק בכך ששופטי הרוב, כבוד הנשיא א' ברק וכבוד השופטת א' חיות, קבעו שבנסיבות מסוימות מוסמך בית המשפט להטיל "בפועל" קנס, בלא להמתין להפרה צפויה ובלבד שמטרתו אינה ענישה על העבר, אלא הרתעה מפני הפרה צפויה בעתיד. לעומת זאת, כבוד השופטת מ' נאור קבעה כי ניתן להטיל קנס שמימושו מותנה בהפרת צו לאחר הטלתו).
מכל מקום, כאמור בפסק הדין בעניין
שמואל מור, וכן בפסיקה רבה וענפה המוזכרת שם, צו לפי הפקודה צופה פני עתיד ותכליתו לאכוף את קיום צו בית המשפט ולא עונשית, המענישה על הפרה בעבר. משעה שפסק הדין החלקי קוים, לא ניתן עוד ליתן צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט, ראו בעניין זה למשל, את פסק דינו של כבוד השופט א' ריבלין בע"פ 1160/98
שיז"פ שיווק יזום פרויקטים לבניה בע"מ ואח' נ' אשכנזי, פ"ד נד (1) 230, בעמ' 237 (שמוזכר גם בעניין
שמואל מור):
"הסנקציה המוטלת על אדם המסרב לציית לצו בית-המשפט נועדה לכפות עליו, על-ידי הטלת קנס או מאסר, לבצע את שנצטווה לעשות. ודוק: הקנס הוא לעתיד והמאסר הוא לעתיד, ומימושם הוא פועל יוצא של הפרה שתבוא
לאחר הטלתם. סעיף 6 לפקודה '...'צופה פני העתיד'. הוא בא לכפות ביצוע מעשה או מחדל 'מחר'...' (ע"פ 519/82
גרינברג נ' מ"י, פ"ד לז (ב) 187, בעמ' 191).
תכליתו של הצו היא לכפות ציות בעתיד ולא לענוש בשל מה שאירע בעבר (הנשיא שמגר בע"פ 281/80
לגו מ. למלשטרייך בע"מ נ' בר רם בע"מ, פ"ד לד (4) 557, בעמ' 559). '... מטרתה של הוראה זו אינה עונשית אלא אכיפתית, היינו תכליתה להביא לכך שצווי בית-המשפט יבוצעו ויוצאו מן הכוח אל הפועל' (השופטת ט' שטרסברג-כהן ברע"פ 7148/98
עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג (3) 337, בעמ' 346). אין זה עונש מותנה שנגזר בשל עבירה שכבר בוצעה ושמימושו מותנה בביצוע עבירה נוספת. לפיכך, אין להטיל במסגרת הפקודה מאסר מותנה בגין הרשעה על עבירה שכבר בוצעה. ניתן להתרות בשבט המאסר כדי למנוע הפרה בעתיד.
לפיכך לא יהא מימוש העונש המרתיע בעתיד אוטומטי והוא יופעל על-פי שיקול-דעת בית-המשפט במקרה של הפרה
נוספת (ראו ע"פ 423/88
נלבנדיאן נ' נלבנדיאן, פ"ד מד (3) 126, בעמ' 131)" (ההדגשות אינה במקור).
7. המסקנה המתבקשת היא אפוא, שמשעה שפסק-דינו החלקי של בית המשפט קוים, ומשעה שהמשיבה מילאה אחר הצו בדבר מסירת פרטים, אין עוד מקום למתן צו לפי פקודת בזיון בית המשפט. "מטרתה של הוראה זו אינה עונשית אלא אכיפתית, היינו תכליתה להביא לידי כך שצווי בית-המשפט יבוצעו ויוצאו מן הכוח אל הפועל" (
עזרא נ' זלזניאק, שם). במסגרת זו, בית המשפט אינו מוסמך להטיל קנס "עונשי" בשל הפרת צו בעבר - אם אמנם הופר בענייננו - אלא מוסמך רק ליתן צו "אכיפתי", אשר בנסיבות העניין אינו דרוש עוד.
לפיכך הבקשה נדחית.